<h1>אגרת התשובה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
חייב אדם לפדות את בנו הבכור בין בארץ בין בחוצה לארץ, וליתן חמש סלעים לכהן. ואין הכהן יכול ליקח ממנו כלי ששוה סלע אחד ולומר שוה הוא אצלי חמש סלעים, אלא אם כן הוא איש נכבד ודרך הנכבדים לקחת הכלי ההוא ביוקר, — אף על פי שהוא [אינו] צריך לאותו הכלי (קידושין ח'.). ושיעור חמש סלעים, שנים עשר דינרין וחצי פרישיש. וארבעה דינרין פרישיש שוין חמש דינרין טורנישיש, [נ"א. שנים עשר וחצי פרדינ"ש וארבעה דינרין טורנישו"ש], וכן קבלנו מרבינו שלמה זכרונו לברכה. והאב חייב לפדות את בנו (שם כ"ט.) ואם לא פדאו אביו, כשיגדיל יפדה את עצמו (שם). והכהן יכול להחזיר החמש סלעים אחר שהגיעו לידיו, אם ירצה (בכורות נ"א.), אבל צריך שיגמור בלבו הישראל בשעה שנותנם לכהן שיתנם במתנה גמורה, ולא שיהא מתכוין שיחזירם לו הכהן (שם:). ואם התנה עם הכהן ואמר לו הריני נותנם לך במתנה על מנת להחזיר, בנו פדוי, ואסור לעשות כן לכתחילה (קידושין ו':).
<h2>דף כט.</h2>
חייב אדם לפדות את בנו הבכור בין בארץ בין בחוצה לארץ, וליתן חמש סלעים לכהן. ואין הכהן יכול ליקח ממנו כלי ששוה סלע אחד ולומר שוה הוא אצלי חמש סלעים, אלא אם כן הוא איש נכבד ודרך הנכבדים לקחת הכלי ההוא ביוקר, — אף על פי שהוא [אינו] צריך לאותו הכלי (קידושין ח'.). ושיעור חמש סלעים, שנים עשר דינרין וחצי פרישיש. וארבעה דינרין פרישיש שוין חמש דינרין טורנישיש, [נ"א. שנים עשר וחצי פרדינ"ש וארבעה דינרין טורנישו"ש], וכן קבלנו מרבינו שלמה זכרונו לברכה. והאב חייב לפדות את בנו (שם כ"ט.) ואם לא פדאו אביו, כשיגדיל יפדה את עצמו (שם). והכהן יכול להחזיר החמש סלעים אחר שהגיעו לידיו, אם ירצה (בכורות נ"א.), אבל צריך שיגמור בלבו הישראל בשעה שנותנם לכהן שיתנם במתנה גמורה, ולא שיהא מתכוין שיחזירם לו הכהן (שם:). ואם התנה עם הכהן ואמר לו הריני נותנם לך במתנה על מנת להחזיר, בנו פדוי, ואסור לעשות כן לכתחילה (קידושין ו':).
<h2>דף ל:</h2>
העולם כולו נברא לכבוד השם יתברך, שנאמר (ישעיה מ"ג ז') "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו' (פרק שנו חכמים), והרוצה לכבד את השם יתברך, יכבד את אביו ואת אמו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, (קידושין ל':) בזמן שמכבד אדם את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ועיקר כיבוד אב ואם לעשות להם נחת רוח בין בדברים בין במעשה. והמצערם בדברים, גדול עוונו מנשוא, כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה (שם ל"א.) יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם. המכבד אב ואם נוחל העולם הזה והעולם הבא, שנאמר (דברים ה' ט"ז) "למען יאריכן ימיך ולמען ייטב לך".
<h2>דף לח:</h2>
ערלה נוהגת בחוצה לארץ (קידושין ל"ז.), וכך נאמרה הלכה למשה מסיני, ספקה מותר, וודאה אסור (שם ל"ח:) פירות ערלה אסורין בהנאה (ע' שם נ"ו:), והקליפין אסורין בהנאה (ערלה פ"א מ"ח), שנאמר (ויקרא י"ט כ"ג) "את פריו", את הטפל לפריו (ברכות ל"ו:). אילן שנטעו גוי, אפילו הוא שלו, ערלה נוהגת בו בין בארץ בין בחוצה לארץ. הערלה כל שלש שנים אסורה, ובשנה הרביעית עד חמשה עשר בשבט אסורה (ר"ה ט':, י'.). וכל פירות הנחנטין קודם חמשה עשר בשבט של שנה רביעית, אסורין בהנאה לעולם (תו"כ קדושים פרשה ג' ה"ד).
<h2>דף לט.</h2>
אסור מן התורה להרכיב אילן באילן מין בשאינו מינו אפילו בחוץ לארץ. מין במינו, מותר אפילו בארץ ישראל (ע' ירו' כלאים פ"א ה"ז). ובמשניות וברייתות של סדר זרעים מפורש איזהו מין במינו ואיזהו מין בשאינו מינו. זה כלל גדול בתורה, כל דבר שאינך יודע בו אם הוא מותר או אסור, הרי זה אסור עליך, עד שתשאל לחכם ויאמר לך שהוא מותר.
כלאי הכרם אסורין באכילה ובהנאה (פסחים כ"ה.) אפילו בחוצה לארץ (ע' קידושין ל"ז.). ואין נאסרין עד שיהיו שם שני מינין מלבד הכרם, כגון חטה ושעורה. אבל מין אחד בכרם כגון חטה לבדה או שעורה לבדה בכרם, בחוצה לארץ מותר (שם ל"ט.). [ואף על פי שהתרנו מין אחד בכרם, צריך ליזהר שלא יזרע על העפר שעל גבי הגפן הטמון בארץ אלא אם כן יש על גביו עפר שלשה טפחים (כלאים פ"ז מ"א), כדי שלא יהיו יורדין שרשי הזרע ובאין בתוך הגפן, והנה זו הרכבה (ירו' שם) והיא אסורה בחוצה לארץ (קידושין ל"ט.)].
<h2>דף נד:</h2>
כרם רבעי אסור בלא פדיון. כיצד פודהו, בוצר את הכרם (תוס' מע"ש פ"ה הי"א) ומחלל את כל הענבים על ארבעה פשוטים ואומר, תהא קדושת כל הענבים האלה מחוללת על אלו המעות (ע' מע"ש פ"ה מ"ד). ושוחק את המעות (ע' פסחים כ"ח.), ומפזר את עפרן או שורפן. ואם חללן על שוה פרוטה, הרי הן מחוללים עליו ומותרים (ערכין כ"ט.).
<h2>דף נו:</h2>
ערלה נוהגת בחוצה לארץ (קידושין ל"ז.), וכך נאמרה הלכה למשה מסיני, ספקה מותר, וודאה אסור (שם ל"ח:) פירות ערלה אסורין בהנאה (ע' שם נ"ו:), והקליפין אסורין בהנאה (ערלה פ"א מ"ח), שנאמר (ויקרא י"ט כ"ג) "את פריו", את הטפל לפריו (ברכות ל"ו:). אילן שנטעו גוי, אפילו הוא שלו, ערלה נוהגת בו בין בארץ בין בחוצה לארץ. הערלה כל שלש שנים אסורה, ובשנה הרביעית עד חמשה עשר בשבט אסורה (ר"ה ט':, י'.). וכל פירות הנחנטין קודם חמשה עשר בשבט של שנה רביעית, אסורין בהנאה לעולם (תו"כ קדושים פרשה ג' ה"ד).
כלאי הכרם אסורין באכילה ובהנאה (פסחים כ"ה.) אפילו בחוצה לארץ (ע' קידושין ל"ז.). ואין נאסרין עד שיהיו שם שני מינין מלבד הכרם, כגון חטה ושעורה. אבל מין אחד בכרם כגון חטה לבדה או שעורה לבדה בכרם, בחוצה לארץ מותר (שם ל"ט.). [ואף על פי שהתרנו מין אחד בכרם, צריך ליזהר שלא יזרע על העפר שעל גבי הגפן הטמון בארץ אלא אם כן יש על גביו עפר שלשה טפחים (כלאים פ"ז מ"א), כדי שלא יהיו יורדין שרשי הזרע ובאין בתוך הגפן, והנה זו הרכבה (ירו' שם) והיא אסורה בחוצה לארץ (קידושין ל"ט.)].
<h2>דף ע.</h2>
אמרו רבותינו זכרונם לברכה, אל ישתמש אדם באשה בין גדולה בין קטנה, שלא יניח אשה ליתן מים על ידיו או על רגליו או לרחוץ את ראשו, אלא אם היא אשתו (ע' ירו' כתובות פ"ה ה"ו) או בתו.
